זיכרונות ילדות

בזמן האחרון, זה מעסיק אותי הרבה ואני חיה בלתעד כל רגע, כל חגיגה, כל חוויה של ביחד. כל טיול משפחתי שאני מתכננת, אני חושבת כבר קדימה על החוויות והזיכרונות שייחרטו.

בסוף כל שנה אני דואגת להכין אלבום תמונות שמסכם את השנה ואת כל מה שעברנו וכך גם בכל טיול בחו"ל. אני נהנית לראות את הבנות יושבות עם האלבומים פעם אחר פעם נזכרות וצוחקות.

אני אוהבת את הרגעים המשפחתיים שלנו, בבית, במכונית (לפעמים, לא תמיד) בארוחות שישי כשזה רק אנחנו והבנות מכינות הופעות ומציגות ומתגלגלות מצחוק.  

ואני תמיד חושבת- הן יזכרו את הרגע הזה? את ה ביחד שלהן שמגשר על פערי הגיל? נתנו להן מספיק חוויות טובות בחייהן? אנחנו עושים מספיק? משקיעים מספיק בחוויות האלה?

כל המחשבות האלה חיברו אותי לעיסוק שלי בילדים ולמה זה כל כך מרתק אותי. הבנתי למה בחרתי לעצב לילדים מעבר לכך שזו באמת התשוקה שלי.  הבנתי את הזכות שניתנת לי מידי יום לעצב נוף ילדות, לתת השראה לילדים, לחלום איתם חלומות ולתת להם זיכרונות לעתיד. ועוד הבנתי שזה הרגעים הקטנים האלה שלא קשורים באיפה אנחנו בעולם וכמה כסף עלתה החוויה. גם בטיולים הגדולים שמלאים חוויות מסעירות, בסופו של דבר, הרגעים שנחרטים הם הכיף בבריכה והארוחה במסעדה המוזרה והשיחות באוטו. זה בדיוק הרגעים האלה שאנחנו מניחים בצד את כל הסחות הדעת האלקטרוניות ואנחנו מסתכלים לילדים בעיניים ורק במבט הם מבינים שאנחנו איתם – מקשיבים להם, מרוכזים בהם, נהנים מהם.

חשוב לי שהבנות שלי יגדלו עם חוויות מעצימות, עם רגעי אושר ושמחה.

כי ברור שיגיעו רגעים בחיים שיהיו פחות טובים, פחות נעימים והן יצטרכו להתמודד ולהיות חזקות ולחשוב חיובי  ואז יעמוד לזכותן כל מה שצברו והן יהיו מלאות במטען חיובי מהילדות ומהבית.

זיכרונות ילדות לטוב ולרע זה חלק בלתי נפרד מהעתיד שלנו ושלהם.  

לגדעון יש כשרון נדיר לצילום, לתפיסת רגעים. הוא מצלם את הבנות ואני אומרת לו כמעט תמיד זו תמונה לחיים והוא מבין למה אני מתכוונת. יש משהו ביכולת שלו לתפוס רגע מיוחד. הרגע הזה שהוא תפס במצלמה שגם אם נסתכל בתמונה עוד 20 שנה נדע בדיוק איך הרגשנו ולמה צחקנו וחמימות נעימה תמלא אותנו.

הבנתי  שחשוב  לתעד אבל לא פחות חשוב להיות נוכחים וליהנות מהרגע שאולי ייכנס למאגר הזיכרונות שלנו  בעתיד.

אני מאחלת לכולנו הרבה תמונות לחיים והרבה רגעי זיכרונות טובים ומאושרים.